לפני 3 חודשים. 18 בינואר 2024 בשעה 18:50
אחד
שניים
שלושה
ארבעה
חמישה
שישה
שבעה
שמונה
תשעה
עשרה
אחד עשר
שניים עשר
שלושה עשר
ארבעה עשר
חמישה עשר
שישה עשר
שבעה עשר
ושניים בקנה
חלקם לבנים, חלקם אדומים, חלקם חומים וחלקם שחורים כפחם.
חלקם בבית, חלקם במיטתם, חלקם בעודם מחבקים את אמא ואבא, חלקם בעת ריקוד עד אור הבוקר, חלקם תוך שיחת טלפון מתחת למיטה, חלקם אחרי נשיקה אחרונה לבת הקטנה שעוד לא בת חודשיים.
אחת קטנטונת שהייתה שם ובפיג'מה ורודה זוהרת ומחליאה שבה הביתה לגלות שמעכשיו רק אבא בלי אמא.
ושניים תאומים שנותרו מאחור כי 19 ומעלה זה אנשים גדולים שמסוגלים לשרוד.
והאשמה על מה?
על שניצלה המשפחה
על שפנייה אחת שונה של טויוטה לבנה וגן העדן בקיבוץ היה הופך לזירת רצח אונס ושבי
על 15 מתוך 17 הלוויות שהנפש לא ניסתה אפילו לשאת וויתרה מראש
על שמיעת נסיונות השכנוע ש''חייבים להמשיך''
ובעיקר על ההישארות בחיים