לפני 3 שנים. 13 באפריל 2021 בשעה 4:44
אני לא רגילה למגע. משום סוג.
בקושי מחבקת. אפילו לא במכוון, פשוט לא יוצא. לא חבקנית גדולה.
אני בסדר עם להיות לבד. יכולה להעביר ככה ימים שלמים. לא מתגעגעת לאף אחד.
שונאת לדבר בטלפון. זה שקט מדי. שומעים אותי נושמת. שומעים אותי חושבת.
תמיד מחזיקה את עצמי ואת כל הרגשות שלי. כלום לא יוצא החוצה אם אני לא מתכוונת שיצא.
כל מילה וכל מעשה נמדדים בזהירות. הכל מחושב כמו במשחק שח-מט שלא נגמר לעולם.
לא אוהבת לשתף. לא מחפשת שינברו לי בנשמה. מתמודדת תמיד עם בליל המחשבות בעצמי.
אז איך זה שאיתך הכל הפוך?