''בבקשה?''
''מממ''
''בבקשה בבקשה?''
''אני לא יודע. זה לילדות גדולות. את קטנה.''
''בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה? אני כבר גדולה מספיק!''
''טוב, בסדר.''
''יש! תודה תודה תודה דאדי!''
''תסתמי.''
סותמת.
הוא מניח את ידיו ועוד לא לוחץ. אני מיד משפילה מבט ועוצמת עיניים. הוא לוחץ, בערך 2/10.
''לא לא. מבט אלי. את לא מורידה אותו אפילו לשנייה אחת. אם תורידי תחטפי סטירה. אני מובן?''
''אהמ''
''כלבה טובה.'' הוא מהדק את הלחיצה לבערך 5/10. מתחילה סחרחורת קלה.
הוא מביט בי עם העיניים הכחולות במבט משועשע ומרושע ומהדק ל8/10. רק מעט מאוד מצליח להיכנס ולצאת בשלב הזה.
אני כבר מתחילה להרגיש את הדופק בעיניים.
''מממ. יפה לך אדום קטנה.''
10/10.
אין יוצא ואין בא. אני כבר לא בטוחה איזה יום היום או איפה אני בארץ. אני רק יודעת שהוא אחראי עלי ועל האוויר שלי, למרות שאין לי כבר כזה. אני אפילו לא שוקלת לאותת לו להפסיק. זה טוב מכדי שיהיה לי אכפת.
כשהעיניים שלי כבר לא מפוקסות והמבט מזוגזג הוא מחליט לשחרר ל0/0 ומשאיר את ידיו על גרוני.
אוף. לא הספיק לי.
אני מסדירה נשימה למינימום הנחוץ.
''תודה דאדי. אפשר בבקשה שוב?''