לפני 5 שנים. יום חמישי, 8 ביולי 2021 בשעה 9:50
22:30.
שעה של נסיעה כבר מאחורי ואחת נוספת לפני.
בכל הפעמים הקודמות הייתי מעבירה את הנסיעה בחוסר סבלנות, קופצנות והתרגשות מכך שתכף אני זוכה לראות אותו.
וזה תמיד היה גם אחרי לפחות שבוע שלא התראינו, מה שמעצים הכל.
הפעם הזו שונה.
בכל פעולה שביצעתי כשהתארגנתי קפצה לי המחשבה ש''זו הפעם האחרונה''.
פעם אחרונה שאני מפוצצת את התיק והוא יצחק עלי על זה.
פעם אחרונה שאני בוחרת שמלה מהסגנון שהוא אוהב.
פעם אחרונה שאני עולה על הקו הזה, בתחנה הזו שכבר קיבלה את הטייטל "תחנת דאדי".
ועכשיו אני לא מתרגשת.
לא כי הרגשות השתנו. האנדרופינים והדופאמין ממשיכים להשתחרר בלי בקרה.
עכשיו אני פשוט, באמת ובתמים, עצובה.
ואוקי, זה אולי נשמע מצחיק כי כמה חודשים זה לא המון.
אבל נקשרתי. והתחברתי.
ועודני קשורה ומחוברת.