כל אחד מחבק אחרת.
חיבוק של מישהו זה החותם שלו. תמצית מושלמת של טיב היחסים עם אותו אדם. ואחרי תקופת זמן בנפרד זה מה שאליו אני מתגעגעת ביותר.
החיבוק הראשון עם כל אדם משמעותי בחיי לעולם ישאר בראשי.
יש מי שהצחיק אותי עד כאב בטן בחמישי ב2 בלילה קפוא, במכונית, ושאל אם הוא יכול לתת לי חיבוק. הוא אשכרה בא את כל הדרך ליישוב שכוח אל אחרי 10 שעות עבודה בשביל חיבוק נטו.
יש מי שהבטיח בשיחה ראשונה שכל מה שיהיה בפגישה ראשונה זה חיבוק חם ורך. שבוע אחר כך הוא אמר שאם בפגישה הראשונה אני לא מגיעה מוכנה לפחות לבלוע, אין שום טעם בפגישה.
יש מי ששכנע אותי להיפגש באוניברסיטה באמצע הלילה רק בשביל חיבוק חם. עבר לידנו דורבן (!!!) באותו רגע.
יש מי שמחבק אותי מהיום הראשון בלי שנפגשנו מעולם. הוא אימץ אותי. כשהוא רוצה להדגיש את עוצמת החיבוק הוא כותב (((((חיבוק))))).
יש מי שחיבק אותי כחבר טוב. חבר ממש ממש ממש טוב. ביציאה מהרכבת. שעתיים+מילקשייק אחר כך החיבוק היה כששנינו עירומים.
בקיצור, אני תמיד זוכרת חיבוק ראשון. לפרטים.
הבעיה היא שאני לא בהכרח זוכרת חיבוק אחרון. כי אני אף פעם לא יודעת שהוא כזה.
