Newbie

יש לי צורך.

אני מנסה כבר הרבה זמן להתכחש אליו, להסתיר אותו, לקבור אותו, להתעלם ממנו.

אני כל כך מנסה לחנוק אותו שאני אוסרת על עצמי לחשוב עליו. מנסה לשכנע את עצמי שזה לא צורך אמיתי. מזכירה לעצמי בעקביות איך נכוויתי. ואילו טעויות עשיתי. מזכירה לעצמי שאסור לי לסמוך על עצמי בבחירת האנשים להניח בידם את האחריות הזו. 

אבל זה תמיד חוזר מהדלת האחורית. ככל שאני קוברת עמוק יותר ככה הצורך חריף יותר. כמו לנסות ממש חזק לא לחשוב על פיל לבן.

אני מתקשה להודות בזה אפילו בפני עצמי.

אני זקוקה לזוג עיניים להביט אליהן מלמטה.

ואני מתעבת את עצמי על כך.