הידרוספירה

אָנֹכִי מִסְתַּתֵּר לְמַעַן הִתְחַמֵּק מִפָּנֶיךָ

עַתָּה, כִּי נִלְכַּדְתִּי לְבַסּוֹף, הַלְקֵנִי, וְרָאִיתָ אִם אֵרָתַע מִפָּנֶיךָ.

כַּלֵה אֶת הַמִשְׂחָק לָעַד.

אִם יָדְךָ תְהִי עַל הָעֶלֹיוֹנָה, מִכָּל אֲשֶׁר לִי תַּפְשִׁיטֵנִי.

שְׂחוֹקִי וּזְמִירוֹתַי שָׂבַעְתִּי בְסֻכּוֹת בְּצִדֵי דְרָכִים וּבְהֵיכְלֵי פְאֵר -

עַתָּה, כִּי הוֹפַעְתָּ אַתָּה בְחַיַּי,

הֲבִיאֵנִי אֱלֵי בָכִי, וּרְאֵה אִם תּוּכַל לִלְבָבִי לְשָׁבְרוֹ.

רבינדראנת טאגור

הבוקר לא ברור

אבל השמש בשיאה, והחום נוזל מתחת לבגדים

חולפת ברחובות שוקקים ופעלתניים

קשה למצוא מקום פרטי או ציבורי

ללא מסך מרצד, טלפונים, מחשבים, מוזיקה

מנסה לעשות סדר במחשבותיי ללא הצלחה

מוצאת את עצמי מתיישבת על ספסל בצל

הוא נוכח

מבצע עבודה נדירה. מקשיב

אני חושבת שאדם שאינו יכול להקשיב אינו יכול לשוחח

שיחה מצריכה החזקת החומרים שהעלה האחר מה'מרתף', ובחינתם בזהירות ובכבוד.

בשיחה אמיתית יש תחושה של האירוטי

קבלה אמיתית

עונג

ורק אחר כך ניתנת הרשות

והגוף  ישתתף

להתבונן באדם שאיתי

לרגע לא להסיט את המבט

לרענן את המבט מידי פעם

להקשיב

עם כל נשימה להעמיק

לראות את הלא ניתן להבנה

את תפקידו בחיי

למתוח עוד קטן  ק ט ן    ק  ט  ן 

ולהתאים

ושוב

לא לשכוח לנשום

שבת שלום

מִכְתָּבוֹ פָּרַץ כְּנַהֲמַת יָם

וְהָרִצְפָּה נָעָה תַּחַת רַגְלַי

לוּ נוֹתַר בִּי שֶמֶץ

מֵחֵרוּת הַחֲלוֹם

שֶמֶץ שֶל קַיִּץ

לֹא הָיִיתִי שָׂמָה

תַּחַת אֶבֶן כְּבְדָה

בַּקָשָה פִּתְאוֹמִית וְזָרָה כַּמָּוֶת.

נִדְכֵּאתִי

קְשִׁי לְבָבִי מֵטִיל בִּי אֵימָה

זלדה

החוקיות בטבע קבועה

לא כך האדם

הנמצא בהתפתחות תמידית ללא ממשות

זה אומר- להיות הבמאי של התוכנית הכאוטית הזאת

להכניס בה משמעות

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ,

הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת,

וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק.

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ,

הֵשָׁבְתִּי לוֹ,

אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי.

בָּרוּךְ הַבָּא.

אֵוָה קִילפִּי

מהו חופש?

מ ה ו.   ב א מ ת.   ח ו פ ש.   ???

בזמן האחרון מסתכלת הרבה על תמונות

בנשיונל ג'יאוגרפיק

חולמת כבר כמה שנים על שייט ביער השחור

בחודש האחרון יותר

כבר שטנו פעם אחת בדרום צרפת בקטע הפלאמינגוס

גם הוא רוצה אבל למקום אחר

אולי לקלימנג'רו

אבל זה יקר פי שלוש משייט

אני אוהבת מים, אויר, תנועה

פחות קירות, בלי אבק

אני אוהבת שהתמונות חולפות מול עיני

ושוקעות במחשבותיי

ונשאר לי זמן להפוך אותן לחלומות

אולי בשנה הבאה

כשכל חובותינו ישולמו

וכולם יחזרו הביתה

האהבה זקוקה לממשות.

לגלות יום אחד שאהבנו ישות מדומה מבעד לחזות החיצונית, מה יכול להיות אכזר יותר?

זה אכזר הרבה יותר מהמוות, כי המוות אינו נוטל מהאהוב את קיומו בעבר.

זה העונש על חטא האהבה הניזונה מן הדמיון.

סימון וייל