תנועת כדור הארץ משתנית
זה קטע כזה ... אצל רבים הגיל הזה ... גיל 50 מביא איזו האטה, הבנה שאנחנו בדרך לסוף. שאנחנו לא חסינים. אנחנו רואים את ההורים מתכלים לאט לאט מול עינינו, רואים את חברינו חולים, ויש מביניהם שנפרדים מאיתנו, רואים איך אנחנו כבר לא אותו דבר ופתאום יש כמיהה לפגוש את אלה שהיו בגילנו מלפני 30-40 שנה. מה קרה איתם. סוג של נחמה. נחמת טיפשים.
פגשתי השנה את כיתה א שלי. פגשתי עוד כל מיני אנשים מכל מיני מקומות. ונכנסה סליחה, צניעות, פתיחות לאנשים שרק אתמול לא סבלתי, שפגעו בי, שפגעתי בהם, שחשבתי שבחיים לא אדבר איתם יותר.
זה גיל 50.
גם אתה תגיע אליו יום אחד.
זה גיל שלא משנה מי האדם שהכרת אז ומה היה איתו, מרחק השנים הניסיון והחכמה יביאו אותך לסקרנות איך תרגיש היום כלפיו. תרצה להביא את עצמך שוב למפגש הזה גאה במי שאתה היום.
אנשים אלה עימתו אותנו עם מי שאנחנו ולא בכדי השאירו בנו את רישומם.
הסקרנות מה הם יגרמו לי להרגיש עכשיו מה אחשוב עליהם היום האם הם השתנו, התפתחו, האם הרגשות שהם עוררו בי כבר נפתרו ועכשיו אקבלם באופן בוגר יותר, נכון לי, בשלווה.
זה מעניין.
אז היו כאלה שפגשתי והיה נעים ואפילו סגירת מעגל עבורי.
והיו כמה בודדים שרק גרמו לי להחרפת תחושות.
מעניין מה יהיה כשאפגוש אותו. את החבר הראשון שלי. את האהבה המטורפת הראשונה שלי.
בשבוע הבא.
