מחוף אל חוף

אחרי כל הביקורת

ואחרי כל הכעס

ואחרי כל החוסר או הלחץ

שום דבק לא באמת משנה אם יש חיבוק טוב מכרבל כזה

מחמם

אוהב

געגועים לאשכנזי שלי

למרות שתכלס הוא גם לא ממש מחמם ☺

אני חושבת שאחד החלקים הכי מיוחדים בזוגיות שלנו זה שעם הזמן אנחנו לומדים עוד ועוד דמויות שחיות אצל השני, והן גם מקבלות שמות ומתגלות לאט לאט. יש בזה כל כך הרבה עונג מצידי כשאחת הדמויות יוצאת ונתפסת על ידי הצד השני בחצי חיוך "יובב?!"

חחח יובב ישר זורק ראש אחורה וצוחק את הצחוק הפרוע שלו. הוא שובב גדול אבל מתגלה רק למי שהוא אוהב, הוא אוהב להכאיב קצת, לעשות צחוקים לא מנומסים ולא פוליטיקלי קורקט, והוא מניף את יד שמאל ללא שליטה באורגזמות חזקות, ואז צריך להזהר שלא לחטוף ספאנק או משיכה בשיער. הרבה מהפעמים מי שחוטף זה היד עצמה כשהיא מתנופפת אל הקיר למשל (:

הוא בראט רציני, הוא יכול לדקור עם האצבע בעין בטעות (ליתר דיוק ספרנו  165 פעמים כאלה) או לתפוס פטמה מקרית, ואז אם אתבקש להיות עדינה מי שיסתכל עלי ויהיה מרוכז יראה איך אני שוקלת ומולי עומד היובב הזה ומנסה לשכנע אותי להכאיב, מלאך ושטן קטנטנים שכאלה, ואז אתה אומר לי, שוב מבחין, נו אני רואה שיובב רב אתך אם להכאיב או לא, ואז אני מתחתלת ישר לתוך החיבוק שלך וצוחקת צחוק גדול. כשאומרים לי מה לעשות הוא הראשון שיקפוץ ויעשה את הקטע המתנגד שלו. מזל שלא כל שאר החלקים מקשיבים לו, והנכנעת תמיד בסוף מנצחת אותו למרות שהוא בועט וצורח נגד.

את יובב אנחנו אוהבים הכי

לקחת אתך את התיקים והשמיכה, כמעט צוהל כמו ילד לקראת טיול שנתי

ואני גורבת נועלת ומחזיקה את הגרב השניה ביד ופתאום זה מכה בי, האובדן, הבדידות, התקופה הארוכה הבלתי נתפסת  ואני לא מסוגלת להרים את היד יותר, כבדה ובקושי נושמת, ואתה מושיט לי יד לעזור לי לקום, מגלה שאני נעולה בנעל אחת בלבד וזה מצחיק אותך במיוחד כי אתה מתאפק לא לבכות בעצמך, ובכל זאת דמעה אחת בורחת לך, טיפה בתוך הנחל שזולג ממני. עוזר לי לנעול, מזרז אותי  אתה לא אוהב לאחר, אפילו לא לכלא.

מי הרשה לך ללכת ולמסור את עצמך, להכנע בפני אנשים אחרים, מי הרשה להם לקחת אותך ממני. כל החלקים והישויות והדמויות שחיות בתוכי, לכל אחת נתת שם, והן כולן פשוט בהלם, איך בכלל מתחילים להתמודד?

דבר ראשון הזמנתי לי פיצה גדולה שלא הצלחתי בכלל לאכול, וקבנוסים חזרזיריים שאני אוהבת, ופינטזתי על גוונים בשיער מכל צבעי הקשת, ותספורת, וניסיתי לחשוב כל כל הדברים הנהדרים שאעשה לבד ואיך אתפנק לי, מפחדת מהרגע שהלילה ירד ואצטרך לחבק ולאהוב את עצמי, להתעניין בשלומי בעצמי, ללטף אותי ולהגיד שהכל יהיה בסדר

שכבות של סיבות חלקן קטנות וטיפשיות וחלקן גדולות ומפחידות.
הבוקר היה השישי האחרון שלנו יחד, בשישי הבא אני לומדת, ובראשון הוא כבר לא יהיה פה, אולי גיחה קטנה בשבת, ואני כל כך אוהבת את ימי שישי יש בהם קסם מיוחד בעיני, והיום היה אוצר מיוחד כשפתאום התפנה הזמן בהפתעה ועוד שניה לפני שהוא הולך. אבל הוא כל כך שבוי כל הזמן האחרון בתחושת הכשלון שבמקום לקום בבוקר פשוט משך עד הצהריים שכבר היה צריך ללכת, ואני שוכבת במיטה לידו ומנסה להעיר אותו מרגישה כל כך הרבה פספוס ואכזבה ופחד גדול מהעתיד, וחוזרת לרצון שמישהו ישמור עלי או לפחות יחבק אותי ויגיד שהכל בסדר. ואני לא אשה קטנה ולא חלשה אבל לפעמים הילדה שבי כל כך מבועתת מפחד, רוצה לברוח ולהיעלם ושלא ימצאו אותי יותר. לא רוצה את כל האחריות הזאת על הכתפיים הקטנות שלה, רוצה לרוץ ערומה בשדה ובים ולהסתכל על העננים. אפילו עננים קשה למצוא היום

ויברטור שחור

סרטים כחולים

ולישון

ולבכות ולישון

הייתה לי חוויה מאוד מיוחדת היום פה. במשך היום הייתי בסטרס בלתי נגמר שלא ממש נפרק רק קצת שבכיתי ונרדמתי. כל הסיטואציה בבית והפרידה הקרובה וזה הסופש האחרון שלנו יחד, מאוד הקשתה עלי לנשום. שוטטתי קצת בוילה ומצאתי שאחת המארגנים ארגנה שם פינה נשים כזאת עם קטורת וקלפי מודעות ושמנים וצמחי מרפא נשיים וספרים בנושאים נשיים וזה היה כל כך קסום לחזור לרכות ולשקט בראש, בלי מתח, בלי צריך לעשות בלי לרדוף אחרי שום תוצאה רצויה. ממש נשאבתי לקרוא בקלפי המודעות, להתמרח בשמנים ואז היא בא  שמחה שמישהי ישבה בפינה הנשית שהיא ארגנה והסבירה לי על מן מתקן כזה שישב שם שדומה לאסלה או לקופסת הפנים שמיועדת לשולטת שתעמוד לנשלט שלה על הפנים. בקיצור קופסא עם חור עגול. היא אמרה שזה ספא ליוני(לכוס) שופכים מים רותחים לקערה שנמצאת בפנים ובמים שמים צמחים מיוחדים ויושבים בעצם מעל לאדים. כמובן שמיד ניסיתי, ותוך כדי קראתי קצת בספר מודעות על בריאות נשית. בקיצור לקחתי לי כמעט שעה של זמן איכות רך לעצמי וכשיצאתי משם כל הסטרס שלי התפוגג. נשמתי והייתי רכה. אני מבינה כמה זה היה חסר לי בחיים. אני רוצה לשים לב יותר שאני לא שוכחת לעשות עבור עצמי גם דברים יצירתיים, נעימים, ושאין בהם מטרה חוץ מלהיות רגועה נושמת וברגע הזה

https://distrokid.com/hyperfollow/tysonjames/bodies

איך האדם הפרטי האישי החופר החוצב לעומק שאני

פתאום נהייתי מחוברת יותר לעולם וכאביו, למחלמה אישית מול אג'נדות שטניות, מול אנשים שמרימים גבה והכי הרבה מול כאלה שאומרים "טוב נו מה כבר אני יכול/ה לעשות, אני רק אדם אחד!"

אז כן גם אני רק בת אדם אחת, ואולי בשביל עצמי לא הייתי כל כך נלחמת, אבל מה עם הילדים שלכם אנשים? מה עם הנכדים? איפה האחריות האישית להרים קול עבורם לפני שיהיה מאוחר מדי לדבר?

בחיסונים הצלחנו לעצור בילדים, אנשים ברובם אמרו לא ותודה לאל על כך

אבל מה עם כל ההגבלות שיגיעו עקב "משבר האקלים" המומצא המתקרב? לא תנועו ממקום למקום כי זה פולט co2 לסביבה.. ממתי זה נהיה גז רעיל? ומה לגבי טיסות של מטוסים פרטיים שמזהמות יותר מכמה אנשים יחד? זה בסדר.

אז כן יש "מדענים" מומצאים שאומרים שזה מסוכן לכדור ובודקים התחממות, במקומות כמו מסלולי תעופה במקרה בדיוק כשעובר מטוס עם מבערים פתוחים. 

כבר בחיסונים הבנו שמה שקוראים לו מדע היום, הוא פשוט חרטוטים עטופים בחלוק לבן כדי שאנשים יאמינו. אילפו אותנו יפה בבית הספר להאמין לאנשים בחלוקים לבנים, גם לרופאים שאבוי מתגלה שהם לא יכולים לפעול מחוץ לפרוטוקולים שמוכתבים להם גם אם שיקול הדעת שלהם אומר אחרת (אני באופן אישי ראיתי בתור דולה איך מתחילים פרוצדורות רפואיות כואבות ומיותרות בנשים יולדות רק כי הפרוטוקול אומר שהיא חייבת ללדת בתוך 4 שעות מרגע הפתיחה, ולא משנה שהמיילדת לחשה לי שהיא הייתה לגמרי מחכה, אבל הפרוטוקול!...)

אז כן מי שחפץ בכך ובעל כוח יכול לדחוף לפרוטוקול גם תרופות רעילות והתנהלות נפשעת והרופאים יצייתו

והכסף הדיגיטאלי שינוהל על ידי הבנקים שיעניקו ויקחו לפי ראות עיניהם ולא נוכל לפצות פה? כבר עכשיו ברוסיה יש מחוזות שאנשים לא יכולים לשלם מחוץ למחוז שלהם, והקצבה של סכום שבועי. עוד מעט זה יהיה רק לידידי השלטון.

והי השלטון היה אמור לשרת אותנו והתבלבלנו. ואני מסתכלת על הכל מהצד ודי בהלם שאנשים לא עוצרים רגע לחשוב מה מעבר, מרוצים מהחופש הקטן שניתן לנו בלי לראות את המהלומות שעוד מגיעות.

מספיק לראות איך בדיוק עכשיו הגישו הצעת חוק לסרס את בית המשפט ולהאריך את תוקף הסמכויות המיוחדות לתקופת הקורונה (wtf?)

וביב ודרעי מדברים על זה שצריך להתכונן כי הקורונה עדיין פה ובסין נהיה מסוכן וזה שניה אחרי שמטרד הבריאות הודיע שהקורונה זה כמו שפעת ואנשים נעים כמו גלי עדרים מצד לצד מחפשים מישהו שיושיע ויגיד מה נכון לעשות. מה נכון? קודם כל תעמדו ותרימו ראש. אין שום חדש תחת השמש והגיע הזמן שניקח את הכוחות שלנו חזרה ונגיד לא עוד! אנחנו לא מסכימים!

חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) עד 15.02.2024 !!!

בבקשה תביעו דעתכם והתנגדות כאן:
https://tinyurl.com/56k6ptrr
זמן הפצה מקוצר:
פתוח להערות הציבור רק לשבוע!
עד 11.1.23 בחצות.

אנא, הזמן קצר,
• הפיצו לכל עבר,
• עודדו אנשים להתנגד, עכשיו, כשעוד אפשר.
• ועיזרו לאנשים להכנס באופן אקטיבי ולהתנגד.

זה חשוב יותר ממה שאפשר להסביר במילים, אנא התגייסו🙏🌱🌈

דני וידיסלבסקי:

זוכרים שאיזה לוחש לנגיף סיפר לנו שמדובר במגיפת קץ האנושות?
אז קבלו שיעור קצר בהיסטוריה של המגיפות.
בכל אחת מהמגיפות נבחן כמה אנשים מתו וכמה הם היוו מאוכלוסיית העולם בזמן המגיפה:

המגיפה השחורה - 200 מיליון מתים שהיוו 51% מאוכלוסיית העולם

המגפה היוסטיניאנית (מגיפת הדבר) - 40 מיליון מתים שהיו 19.1% מהאוכלוסיה

אבעבועות שחורות - 56 מיליון מתים שהיו 12.1% מהאוכלוסיה

המגפה האנטונינית -  5 מיליון מתים שהיו 2.6% מהאוכלוסיה

השפעת הספרדית - 45 מיליון מתים שהיוו 2.5% מאוכלוסיית העולם

מגפת הדבר השלישית - 12 מיליון מתים שהם 1% מהאוכלוסיה

איידס - 30 מיליון מתים שהם 0.7% מהאוכלוסיה

קוקוריקו - 2.7 מיליון מתים שמהווים 0.03% מאוכלוסיית העולם...

(ודרך אגב, בכל שאר המגיפות, לא היה צריך מסמך הנחיות כיצד לזייף מתים של המגיפה. וגם לא היה צריך לעשות בדיקות לאנשים בריאים כדי להגיד להם שהם חולים במגיפה)

כשאתם רואים את זה - גם אם אתם אוהדי המגיפה, תענו לעצמכם בכנות:
1. זה מצדיק את סגירת המדינה?
2. זה מצדיק את השמדת הכלכלה?
3. זה מצדיק מיליון מובטלים?
4. זה מצדיק חיסול 20% מהעסקים?
5. זה מצדיק ביטול הילדות של הילדים?
6. זה מצדיק השנאה של אדם נגד חבריו?
7. זה מצדיק סלקציה?
8. זה מצדיק חוקים מחסלי דמוקרטיה?
9. זה מצדיק מעקבים אחרי אזרחים?
10. זה מצדיק הוצאת 172 מיליארד שקל?
11. זה מצדיק משהו אחד מכל מה שקורה כאן כבר שנה שלמה?
https://m.facebook.com/100000674938302/posts/4193103404055449/

אז אני כמו שאני תמיד מחפשת עמוק יותר חופר יותר משמעותי יותא ואמיתי יותר.

חומדת עכשיו שתי שיטות טיפול מדהימות בטראומות ורגישויות /אלרגיות.

כמובן שגם בטיפולים שאני עושה בקליניקה השיחוב יעמיק עבודה על נושאים כמו שפיכה מהירה קושי באינטימיות וכו.

חוזרת עכשיו על החומר הנלמד וקופץ לי משפט אחד מתוך הלימוד שמרגיש לי לשתף. המשפט מדבר בעצם על כיוון נוכחות של האדם בעצמו או אפילו חלקים ממנו - למשל הכבד מכוון בנוכחות ללפני שנתיים במריבה שנתקעתי עליה והקיבה מפחדת על מבחן שיש לי בעוד שבוע.

כל או רוב הסבל האנושי מקורו ביותר מדי עתיד או עבר. כשאני נוכחת ברגע הזה הכל טוב

אני חושבת שזה משפט ששופך אור על הרבה ממה שאנחנו עושים כאן. נעים לי שמלטפים לי את הלחי כי אמא שלי ליטפה אותי ככה, נעים לי לקבל מכה כי ככה אבא שלי אהב אותי ובסופו של דבר הכי הכי נעים לי להיות בספייס, להיות בזוו, כי ככה אני בעצם בכאן ועכשיו, בתחושה מלאה של הרגע הזה, של עצמי.

אוהבת