מחוף אל חוף

כשהחלטתי סוף סוף לשחרר את ההחזקה שלך. לדאוג לרווחתך, להתפתחות שלך, לרפואה שלך, מצאתי עצמי צובעת מנדלות על הוילון, מגלה לפתע שאני ממש בתוך היצירתיות שאבדה לי רק כי הצלחתי פתאום לחזור לעצמי, לרצונות שלי, לשמחה שבתוכי וחשבתי לעצמי שאולי זוגיות בכלל לא נועדה לדאגה הזאת לאחר, אולי כל העניין הוא לצלוח צד לצד את אתגרי החיים ואם מדי פעם נפגשים אז זה נחמד אבל אין באמת חובה לשום דבר, לא לדאגה שלי, לא לקרבה שלך. זה רק מרגיש הרבה פחות נעים לחיות יחד בתוך ריחוק. אז איך משלבים את השלישיה הזאת יחד אותי ואותך ואותנו?

קזוארינות יקרות לפעמים גם כשאחת נופלת הרווח שנוצר פתאום הוא לא כלום, הוא מכניס דרכו תמונות אחרות מן החוץ, מידע חדש, מעגל אנרגטי רחב יותר. אני לא קזוארינה עקומה שלא הצליחה לגדול ישר, אני בכלל מין אחר, מין שלא נועד לגדול ישר וזקוף מלכתחילה אלא רחב ומלא ענפים שיוצאים ממנו חלקם חיים חלקם מתים, זו הדרך שלי ללמוד דברים- לעשות את כל הטעויות האפשריות בדרך

אתה מאבד את כל ישותך בתוכה, כל המורכבות מתמצתת ליופי שאתה רואה מולך, לתחושה, לריח, לחמימות ורכות הגוף, לעיניים המתגלגלות, לכוס, לתחת לשדיים.
אתה נעטף כל כולך ונעלם בתוך גוף אחר, בתוך גופה, חיבוק אלוהי חזרה אל הנעימות של העולם, מאבד את זהותך לרגע ואת נשימתך לכמה רגעים
איך אתה יכול אחרי כל זה עוד להגיד זיינתי אותה, ולהתנשא מעליה כשלפני רגע היית מוכן להיות ילד קטן החוזר לרחם

היום אני שופעת

פתאום יש לי המון דברים להגיד. שינה טובה עושה לי את זה - ממלאת לי את הראש בתובנות עמוקות על הבוקר.

נותרו חמישה ימים עד שאתה חוזר לא יאמן שכבר עברו 10 חודשים

אני מקבלת צמרמורת רק מלחשוב שתהיה לי קרבתך שוב על בסיס קבוע, היד החמה שמלטפת אותי בתנועות איסוף חלקות בצורה לא אנושית על הגב

החיוך השובב הקטן כשאתה משתמש בכל מה שלמדת על הגוף שלי בלי שאני שמה לב מה באמת קורה לי, מרגיש איך אתה מנגן על התזמורת הזאת שהיא אני

יש לנו עוד כל כך הרבה תכניות טובות רצונות עמוקים ונשיקות רכות וארוכות עד אין קץ, שממש חיכו שיגיע הרגע הזה ויוכלו לצאת לאויר העולם

וזה לא שאתה רק איש של מגע, אבל השכל שלך היה לי זמין כל הזמן בטלפון. ואני כל כך גאה בנו על הדרך המטורפת שעברנו עד כה ביחד ולחוד, וסקרנית להפתעות החדשות שעוד יביאו לנו החיים בתקווה שתהיינה רק טובות מהיום כי מספיק אכזבות, נגמר העידן.

הלוואי ויהיה המון מקום לטוב וצמיחה וצחוק וטירוף כמו שאנחנו יודעים, כמו שאנחנו אוהבים

אני לא מרשה לך לזוז ממני לפחות ב10 שנים הקרובות, אחר כך אני אשקול חופשה ושליש על התנהגות טובה טובה

אני חולמת עליך לאחרונה. נראה לי שאתה זקוק לחיבוק ולחברה ולאהבה, בלי מיניות פשוט מקום לשים את הראש ולהתעטף בשקט ואהבה. חושבת על הלב שלך מאז האירוע הנורא, שואלת את עצמי אם הצלחת להמשיך הלאה או שנפלת חלילה לייאוש. אנחנו צריכים אנשים גדולים והלב שלך קרוב אלי עכשיו יותר מתמיד.

מישהו לפני יומיים במסיבה אמר לי שרחל אמנו אומרת לו באוזן שיש לי את הלב הכי גדול בעולם שכולי לב וחייכתי, בטוחה שגם אתה מחייך עכשיו, אנחנו יודעים כמה זה נכון, והוא אמר שאני חייבת ללכת לעמוד בשער של עזה, תחת שער משלי עם הכתובת "שער של אהבה" או "האהבה משחררת" ולחלק חיבוקים לחיילים שיוצאים, ששום טראומות לא ישארו להם ככה, ונגנבתי על הרעיון וגם חשבתי עליך, כך או כך מנווטת אותי המציאות לדרוש בשלומך

אני מספרת לו כמה היה לי כיף בחברתך, איזה איש שיחה מעניין ועמוק אתה, שהגעת יותר מפעם לעזור לי בכל מיני דברים קטנים באהבה ובחן גדול, וכיבדת כל כך את המרחב שלי שלא ניסית דבר ברצוני ושלא ברצוני, אבל לא מתוך חשש או חוסר בטחון, וגם לא מתוך מזימה שרקמת לעצמך, פשוט הרשית לעצמך באמת ובתמים להינות מחברתי, להסתקרן, לשתף, לעורר שיח כמו שכבר המון זמן לא מצאתי עם אנשים. אני חושבת שאולי זה בגלל הקורונה שנוצר מן ריחוק חברתי קבוע כזה שהתקבע בלב, ששולח אותנו למשימות ופחות משאיר מקום לבילוי של זמן לנפש, בלי שום מטרה קונקרטית, ואני ממש רוצה לחזור לזמנים האלה של הכלום, של הנחת, של הנעים.

והגיע הרגע שבו כבר אני ביקשתי את קרבתך והצעתי התכרבלות ונענית בחיוב נעים, בלי שום כוונה ליותר. התחבקנו והתלטפנו ארוכות ואז התרוממה האנרגיה מן הסתם ועדיין גם כשגמרתי מיליון פעם, נעצרת באיזה שהוא שלב כשקלטת שאתה חייב ללכת, וקמת להתלבש, בצורה עדינה ומכילה כל כך שלא הרגשתי כאב.

והוא שואל, איש שירות יסודי שכמוהו, חשובה לו השלמות וההוגנות :הרי לא נתת לו ללכת ככה?!"

כמעט מאוכזב מחמלת ליבו אם אענה שכן

אבל לא נתתי לו ללכת ככה כמובן, הייתה שם כל כך הרבה אהבה שלא הייתי עושה זאת בחיים

את כל הלב שמתי שם ברגע הזה

נעים לתת שירות

מפרדס חנה (:

נ.ב כמה מוזר שהאיש שהכי אהבתי בעולם וגר פה לידי מרוחק למות בגלל ריב על עננים. כמה מוזר

אני ישנה כל כך גרוע לאחרונה. לא מבינה איך אנשים מתרגלים ללישון לבד, הבדידות מעיפה אותי מהמיטה ב4 וב6 בבוקר.. ב7 אני נכנעת מרגישה שאני משתגעת, כבר צריכה להלחם עם עצמי להכנס למיטה בלילה רק מהמחשבה על הבוקר

כנראה..

חושבת שעברתי התקפה מינית כרגע

התכתבות נחמדה אלמן עם ילדות קטנות

מספרת לו על משהו שממש דיבר אלי בילדות פותחת את הלב, והוא נכנס לי לתוך הזכרון ברגל גסה ומחרב לי אותו בתיאור גראפי מיני שלא ביקשתי להיות חלק ממנו.

הלב שלי כל כך התכווץ

אוף כן אני קשוחה

כן חזקה

כן לא בא לי להיות קשוחה

כן בא לי להוריד שריון בשניה שאפשר

זה לא אומר שבא לי את הידיים המזוהמות שלך על כל הגוף שלי בלי רשות. הורדת שריון היא לא מתן רשות! וציניות לא הופכת אותך למגניב, סתם פוגען.

ובכלל לא מבינה למה אני אמורה להגיע לאתר היכרויות עם שריון

כל כך יפה ולא נגמר לי מזה אף פעם