כשהיית הולך הייתי אומרת רגע תשאר אתי קודם והיית שמח שאני שומרת עלינו.
עם הזמן הגדרת המשחק הפכה לעבודה ואני הפסקתי להתווכח והיום אתה הולך ישר בצהריים לשם ואני אומרת כן זאת עבודה אבל זה לא חייב להיות בצהריים ומצד שני אחרת תשאר כבר עם הילדה ומצד שלישי לא ידוע מתי יסתיים המשחק ומצד רביעי אני עשויה לעבוד היום והריחוק החברתי ממך באמת הפך לבלתי נסבל. הגיוני ומנומק בראש אבל את הלב והגוף זה לא מעניין. אז אני סומכת עךיך שתעשה את השיקול הנכון ולא לגמרי בטןחה שכך יהיה. הלילה שכבתי לידך ודיברתי עם עצמי בראש על זה שכדאי שנשכב, שכדאי שאצמד אליך וכאב לי שאני כבר לא עושה את זה אוטומאטית אפילו מתוך שינה אלא מהראש, מייבוש לייבוש זה כבר לא אינסטינקט, ובסוף נצמדתי בלי לחשוב, יודעת שעצם המגע עשוי לעורר בי שוב את החשק, ליטפתי אותך והגבת אלי בכרבול, ורק כשלקחתי את הויברטור התעוררת לנשק וללקק אותי קצת וזה היה נעים ומדוייק כמו תמיד כשאתה נוגע בי, וזה היה עצוב
לפני 3 שנים. 5 באפריל 2021 בשעה 4:32