לא חשבתי שאצליח להידרדר כל כך נמוך, שנצליח שנינו
דלוקים באהבה, הייתי רוצה לומר ענקית אבל אני כבר לא בטוחה,
מה שבטוח אוהבים מתוך איזו התמכרות כלשהי,
יחסים רעילים, רעילים מאוד.
חיי תמיד היו מצבור של המון תקווה שוא שדברים ישתנו תיכף מעבר לפינה, כך בזבזתי 18 שנה, והנה אני מגלה שכבר שנה אני באותו מנגנון הגנה של הצדקה, שגורם לי לנוע במעגל הולך וצר, הולך ונסגר, כמו באקספרס של חצות, ושוב מעבר לפינה ושוב, ושוב. לפחות הפעם לקח לי רק שנה להבין ששוב מוליכים אותי שולל.
אמרתי לך שאתה רץ אחרי סיפורים של אנשים כמו חתול אחרי אור של לייזר, מתעתע, איפה הוא עכשיו? הנה כאן!
לא, נעלם! אוי הנה הוא בצד השני של החדר, רץ לשם, ותופס! שום דבר, תעתוע.
מסתבר שאני בדיוק אותו הדבר רצה אחרי אורות והבטחות, לא רואה באיזו פארסה ואשליה אני חיה. הכל תפאורה ומאחור רקב ועובש וטחב שמכלים הכל, ולמרות זאת אתה ממשיך לעמוד מולי בחליפת הנייר האשלייתית שלך, מציע לי יד מכופפת באבירות, להשחיל את יד הנסיכה לצעידה קלה, או שזה אפילו אולי כבר לא אתה בכלל, אולי זה רק בובה או פסל נע שמוביל אותי בעדנה בזמן שאתה מיסטר הייד, נבלע אל הצללים של החיים, נע במחשכים, זונות, קלפים, ביבים, בגידות, שקרים ללא מידה ושיעור, עולם תחתון, שוק אפור, כל מה שרק יכולתי לדמיין ולהתבעת ממנו פתאום נהפך חלק מחיי.
אני צריכה אויר נקי ואור שמש
אני צריכה טבע וצחוק ושמחה
אני רוצה לנוע ממקום למקום בהרבה רעש וצלצולים, אני רוצה לרקוד ולהעיר את המתים
אני רוצה יבש וחם ולח
אני רוצה תשוקה ושירים
אני אור! אני אהבה! אני חמלה ורכות ורגש!
ואתה אומר שתשתפר, שתשתנה, שאתה רוצה ושזה חשוב לך, אבל כבר לא מסוגל אפילו להביא עצמך לנגוע בי יותר, מפחד להישרף באור, מפחד להיחשף, להתגלות, מפחד שברגע שתגע תהפוך מיד לאפר, אבל נחש מה?
אין דרך אחרת להפוך לפיניקס!
השל את השיריון או תשאר מאחור, הגיעה העת ולא תהיה הזדמנות שניה. של נעליך