מחוף אל חוף

כל כך הרבה דברים חזק יותר מהר יותר תוקפני יותר, עוד דוחות, עוד משהו לדאוג לגביו, עוד דרישות שלא מתחשק לי למלא. 

ואני, כמו בתוך בועה מנותקת, איטית, כבדה, איבדתי מומנטום, הרכבות שחולפות על פני במהירות מטורפת ואני פשוט מרחפת מעלה ומטה, פתאום רואה את הטירוף במלוא הדרו מסביבי, ואני נשמעת להם בטח כמו שיכור דיבור איטי ומתמרח, הי!

אני בכלל במימד אחר.

התחשק לי לצרף את זה גם בקול אבל אני אפורה אז מילא