שתי תובנות מסוף השבוע
אחת שמעולם לא ראיתי אף אחד באמת. בכל רגע תת המודע שלי משליך סיפור פרשנות או טראומה על מי שמולי או שאני עסוקה בחשיבה ולראות באמת מי הוא או היא כפי שהם. האם אי פעם זה קרה שראיתי אותם באמת?
השניה שהעולם הזה מתנה אותנו לרדוף אחרי רוחות רפאים, וברוחות רפאים אני מתכוונת לכל מה שאינו קיים באמת, כל הרעיונות שלנו לגבי מי אנחנו צריכים להיות או מי בן הזוג שלנו אמור להיות או איך הבית צריך להיות, מה לא תקין בנו ודורש תיקון, הרמה, מילוי, שאיבה, החלפה או כמה כסף צריך להיות לנו. כולם בעצם רעיונות שאינם קיימים במציאות וגורמים לנו לסבל. בזמן שבמציאות האמיתי יש המון דברים שמתקיימים באמת ומצדיקים את הכרת התודה שלנו. ואם היינו מכירים צודק על כל הדברים שמתקיימים בחיינו היינו חיים באמת ורואים את שפע הטוב שמקיף אותנו, אבל במקום זה אנחנו מפנים את מבטנו לכל מה שאינו קיים. ריק מדומיין של סבל על כל מה שהיה יכול להיות או שאנחנו היינו רוצים שיהיה