לפני 8 שנים. 20 בינואר 2016 בשעה 9:15
בוקר אחד שטוף שמש ואביבי גיליתי שהשמש עלתה אבל סביבי אפילה. בקצה הגבוה המרוחק ראיתי קצה קצהו של אור קלוש והלכתי אליו. בטיפוסי גיליתי כמה עמוק הבור בתוכו אני יושבת. יצאתי החוצה נושמת לרווחה והחלטתי לחפש לי הר.
הלכתי בשבילים לא מוכרים לי, לעיתים טעיתי בדרך, לעיתים הלכתי במעגלים, עד שראיתי אותו - רם ונישא וירוק. טיפסתי במעלה מחבקת כל סלע, מתרפקת על כל עץ עד שהגעתי לפסגה מאושרת. מצאתי את ההר שרציתי וישבתי עליו מרוצה. שכבתי על האדמה מתבשמת בריחותיו והייתי שקטה ונרדמתי.
ימים עברו והגיע שוב בוקרו של יום אביבי ונבהלתי לגלות ששוב איני רואה את האור. איך הפך שוב ההר לבור? נהיה לי קר ורטוב וחיכיתי שיתמלא לשוא. ההבנה מחלחלת לתודעתי שיש לי שני בורות עכשיו.. אבל אני רציתי הר!
