לפני 3 דקות. רביעי, 3 בפברואר 2016, בשעה 12:33
יושבים באוטו ביער בחושך וקר
-את רוצה שאומר לך להתפשט ולצאת החוצה?
-לא
-שאוליך אותך על ארבע על האדמה?
- לא
- שאשכיב אותך ערומה על הסלע ואצליף בך?
כליל.
- בואי נבדוק: תתפשטי
- מביטה בו במבט מזועזע ושואל
- קדימה תתפשטי
יצא מהאוטו ובא לפתוח לי את הדלת -"צאי מהאוטו!" ערומה ורועדת ביער הוליך אותי על ארבע על מצע מחטי אורן, כשהוא מושך לי בשיער. חבט בי ואז הוציא את הזין וחבט בפני, מרח אותו על פני וזיין לי בעדינות את הפה לאט לאט ואני נאלצתי למתוח את ידי לקצה גבול היכולת כדי להגיע ועדיין להשאר על ארבע. אחר כך הוליך אותי לסלע והורה לי לשכב עליו, חובט בעכוזי ובגופי, ואז להתהפך על הגב עם רגליים מפוסקות. את עוצמת המכות שהנחית בין רגלי לא צפיתי. הרגליים התעקשו להסגר לגונן אבל הוא מצווה עלי -"תפתחי את הרגליים! רחב!" וממשיך. עומד מעלי ונותן לי את האפשרות שישתין עלי עכשיו ואני מבקשת שלא. מזיין אותי משני הכיוונים עם מכשירים כלשהם וגורם לי להשפריץ לכל הכיוונים. אז מוריד מהסלע ומצעיד שוב על ארבע. באמצע הדרך מתכופף לגובה עיני, מלטף וסוטר בעוצמה ואני מתחילה לבכות. הוא קם ומתרחק לשביל הנסיעה. הברכיים כבר לא מסוגלות לצעוד על הכורכר מרוב כאב וכולי רועדת מקור ובכי והוא מתחשב בי שלא אצטרך לצעוד עד אליו ומורה לי לשכב על הכורכר, כולל הפנים. כבר רואה בעיני רוחי איך הוא בא לדרוך לי עליהם וכבר לא אכפת לי ולא קר לי.
עכשיו הוא שואל : מה את מרגישה עכשיו? ואני עונה - מושפלת. וזה מה שאת רוצה?
..
...
...
אבל כן
למעט הסוף הי לי טוב
כי סמכתי עליו
כי ידעתי שלא יעשה לי רע
כי הגוף התנסה בכל כך הרבה תחושות חדשות והנפש התמסרה כליל. הסשן הראשון שלי.. כבר לא בתולה (:
אבל הלב הזה..לא יודעת מה יהיה איתו
הוא אומר שהוא לא מודאג ושהוא יודע שאני שלו, מהשניה הראשונה שנכנסתי לאוטו הוא יודע. אין לי ספק שנפשי כבר נקשרה בנפשו ובאמת מהפגישה הראשונה..
אתה יקר לי
תודה
נושאת בגאווה את הסימנים הכחולים
