נרשמתי באתר של פרילנסרים וראיתי שמישהי מחפשת עורכת. לא ידעתי שעורך ספרים זה תואר אז כתבתי לה שאשמח לערוך לה את הספר. היא קיבלה ים קורות חיים מפונפנים בהרבה עמודים, אבל אף אחד לא הצליח לכתוב ככה שלא תרגיש שחותכים לה את הסיפור ואז החליטה שאין לה מה להפסיד ופנתה אלי. היא הייתה רחת הנשים של גואל רצון, וכשמגיעה אליך שיחה לתוך המיטה מאשה של גואל רצון את מתעוררת, מצפה! שלחה לי פרק ראשון ב23:00, וב4:00 קיבלה אותו מקוצץ בחצי וערוך. היא התעלפה, אמרה שהיא בכלל לא מרגישה שהורדתי משהו, וזהו - סיפור אהבה של שנה וחצי, עבודה מדהימה.
בסוף הייתי סופרת צללים ועורכת, והייתי דופקת את הראש בקיר בכל פרק חדש. היא הייתה כותבת נקודות ואני הייתי מסדרת את זה ומרחיבה או מצמצמת. באיזה שהוא שלב הייתי כבר ממש רואה את הסצינות ומוסיפה דברים על דעת עצמי, והיא הייתה משתגעת איך אני יודעת. גם אני לא יודעת איך אני יודעת, אבל הייתי שם. גם שם האישה הסודית.. אפילו הוא לא ידע על קיומי
