ארבע לפנות בוקר מתעוררת. מחשבת את השעות שישנתי מתשע ומבינה שאין מה לעשות, שבע שעות זה בהחלט מספיק לי.
חושבת עליך שוכב צמוד אלי, מביט בי בעיניים האלה שלך שלא מפספסות דבר, חושבת על ידיך נשלחות לחבוק את מותני, כבר מזמן גיליתי את הנקודות האלה בגב, בדיוק בהמשך למותניים, שגורמות לי להתגרות מיד, מנשקת אותך, עטופה בך, מוגנת. מגלה שהיד שלי נשלחה בלי משים לתוך התחתונים והשניה מלטפת שד עגול אחד, מרגישה איתך הכי יפה בעולם, הכי סקסית. רוכבת עליך, מרגישה אותך סוף סוף בתוכי, שלמות של רגע.
מדמיינת אותנו צמודים לריקוד סלואו והפעם לא מתפשטת בעצמי. מרימה ידיים בחיוך, ואתה נענה ומפשיט אותי בעצמך. כורע רגל מולי ושואל "התינשאי לי?" מושיט לי קולר. ועכשיו תורי לכרוע מולך, כך נכון יותר, "כן, כמובן"
אני שכמעט לא עונדת תכשיטים, מעניין אם ארגיש חנוקה בקולר הזה, בטוח שארגיש בו אהובה.
נכןן שחיפשתי, נכון שהתנגדתי אבל אתה יודע שאני שלך, מהשניה הראשונה.
