צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחוף אל חוף

כבר למדתי לטמןן את הראש נמוך, לחשוף הכל מולך
לשירותך האישי, לשירות הציבור, לשקט הנפשי שלי
לפני 8 שנים. 30 במרץ 2016 בשעה 5:44

כל אחת מהתחפושות עולה לבמה ועושה הופעה קטנה. לידי עומד גבר ענק בבגדי אשה וחוטיני, עדיין לא מאמין שהסכים להיות חלק מהמופע. אמרתי לו מראש מה הולך להיות שם וכשמגיע רגע אחד בו הוא חושב שאנחנו נכנסים, הוא צונח על הברכיים בהתרגשות. 

"קום, עוד לא אנחנו, אתה הורס את ההפתעה!" אבל הוא לא מסוגל, מתרגש מדי לעמוד, מתפדח מדי לשבת. מחבקת אותו ועוזרת לקום. עוד כמה תחפושות עולות וכשהמוזיקה הופכת להיות קצת יותר רלוונטית אני אוחזת בעורפו ומובילה אותו לרחבה, מורידה שוב לברכיים ומושיטה לו את המגף לליקוק, הוא מציית וממשיך לנשק את הגרבונים במעלה הרגל. עוטפת את צווארו בשוט ומורידה חזרה, מוליכה אותו על פני הרחבה ואז אוחזת את ראשו בין שתי רגלי ומצליפה בו. מרגישה אותו מתרגש ומרימה את השמלה. תחתוני דמוי עור עם טבעות תואמים, מצמידה את ראשו אלי חזק, שלא יוכל לזוז ומניפה ראש. התלהבות הקהל והמופע הסתיים. הוא עומד על רגליו אדום ממבוכה והתרגשות והזקפה לא מותירה לספק - ברוך הבא לעולם אחר, מסעיר יותר. הוא עדיין מתרגש, עדיין לא מבין מה קרה לו שם.

עונג הכאב - את ממש נהדרת בעיני.
לפני 8 שנים
leviah​(אחרת) - תודה מותק
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י