צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחוף אל חוף

כבר למדתי לטמןן את הראש נמוך, לחשוף הכל מולך
לשירותך האישי, לשירות הציבור, לשקט הנפשי שלי
לפני 7 שנים. 29 במאי 2016 בשעה 21:32

ילד שכמוך חייב להיות חזק
ילד טוב ילד רע.צועק ובוכה ועוצר ושותק ובולע
וממשיך בשקט, נושא בנטל וחייב להיות חזק
ואסור חלש ומותר חלש ומותר ליפול ומותר לקום להתגמש ולזרום
ולהיות רך, הכי רך, נימוח ונמס ונוזל מתפתל
ויודע לאהוב ויודע להרגיש ולתת ללא גבול ולקבל
ולהחמיא ולקבל
לשאוף ולנשוף לנשוף וגם לשאוף
ולסלוח
לעצמך קודם, אחר כך לאחרים
לסלוח על הטעויות הגדולות האיומות
ואז על הקטנות
ואז על החולשות הנוראיות
ועל החולשות הקטנטנות
והחטאים
והאנושיות.
להיות ילד
לרוץ בלי חוקים
בלי מותר
בלי אסור
בלי רצוי
בלי לא נעים
עם עצמך ולא עוד. בלי להקשיב בלי להתחשב ובלי לשמוע אף אחד חוץ מהרוח השורקת באוזניים
ולשחק ולהפסיד
ולשחק ולנצח
ולשבור את הכלים
ולשחק שוב
בלי כללים.

להמציא, לאלתר, כל אבן הופכת לטירה וכל מקל לשומר או חייל או גלידה
לצחוק על כל זה
להכשל, או רק לטעות וללמוד מזה או שלא.. לא חייב דבר והכל אפשרי
ולחלום
ולחלום
ולבהות בחלל בחוסר מעש
ולתת למוזיקה לפעום מתןך הלב החוצה ומבחוץ דרך כל העצבים הקטנים, בכלל לא דרך האוזניים.. כמו לנשום - סוג של פוטוסינטזה
לבחור בכל פעם לאן לפנות ולא לתכנן הכל בקפידה.
נושמת אותך אהוב שלי. מאחלת שנמצא יחד את השמחה, את הפשטות, את העירום האמיתי שלנו - את עצמנו

תצליף בי אבל לא כדי להצליף בעצמך


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י