מחוף אל חוף

בעצם מדובר בסוג של מאזן כוחות.

נשלטת רוצה להרגיש את חולשתה ביתר שאת כשהיא מודגשת על ידי שולט רב און הניצב לצידה או מעליה..

הוא כליל השלמות וראוי להערצה והליכה בדרכו עקב בצד אגודל, ללא ספק.

אך האם לא, צעד צעד, מגלה הנשלטת מעמדתה הנמוכה, השקטה, הסופגת, עוד ועוד נקודות וחורים בבטחונו העצמי, בידיעתו ללא סייג, בעמידתו האיתנה. רגעים של חולשה שמפחידים אותה, שדוחפים אותה לנסות בכל הכוח לאטום אוזניים, לעצום עיניים, לפעמים אפילו לסתום את האף. להפסיק לנשום עד יעבור זעם, עד שתשכח מה ראתה, עד הפעם הבאה שבה אולי כבר לא תוכל להתעלם מן העובדה הפשוטה של היות האדם לא יותר מאשר אדם בסופו של דבר..

ואם היא אינטיליגנטית במיוחד המקרה קשה עוד יותר כיוון שהחולשות נחשפות בקצב מסחרר.

ואז מעשה כשפים, רקמת רשע, לא הגיוני הדבר שגם היא, אפילו בלי שום כוונת זדון, תפעיל את גלגליה החורקים של המניפולציה הנשית שלה ובמקרה לגמרי ובדרך טעות, תיפול לשם איזו פיסה מן המידע המפליל על אדונה.

וכאן אפשר להריץ קדימה את הסיפור. שנה, שנתיים, עשרים שנה..

מתי שהוא רק איפוקה הבלעדי מתוך כוח רצונה לא יהפכו את הגלגל והשולט יהפוך לנשלט לפחות במגזרות מסויימות של חייהם המשותפים.

והאם לא בסופו של דבר לא ריקוד הכניעה וההכנעה הוא החשוב כאן, כי אם הכבוד ההדדי הפשוט לכאורה, ההערצה הדו כיוונית, האשה את הגבר והגבר את האשה, כל אחד משום האיכויות המדהימות שהוא מוצא שעומדות מולו.

ואין משחק תפקידים רק נוכחות שקטה ברגע. מוכנות אמיתית לחוות ולהרגיש ולהביט בעיניים בהתמסרות לריקוד חיים אינסופי

שבת שלום יקרים