לפני 8 שנים. 10 בינואר 2016 בשעה 23:04
אני קוראת אותך. כל יום. מקפידה על כל מילה, מתעכבת על כל משפט ומחפשת משמעות.
לשוא.
אתה ריק. המילים שלך מנסות לגעת, אני מקרבת אותן אלי, מצמידה לרגש שלי, מנסה לחוש משהו
וכלום.
כל התקוה שהיית בשבילי,
כל מה שניסית לבנות עכשיו רק מצחיק אותי. יותר גרוע, גורם לי לגיחוך.
כל שרציתי הוא לשבת למרגלותיך. להיות ראויה למקום הזה.
ולא ידעת לפנות לי אריח אחד.
עכשיו,
אני כבר לא ממש רוצה.
