בזמן הקצר הזה שאני לבדי בכלוב, משוטטת בלי שומר, בלי הגנה, נשאלתי פעמים רבות את השאלה הזו.
אני מפטפטת בחופשיות עם כל מי שפונה אלי ונחמד לי לדבר איתו. אני מנומסת, עונה כמעט לכל הודעה עד שהסבלנות פוקעת או שהשיחה מגיעה לכדי פגישה. (הודעות כמו "את", או "בוקר טוב" או "תשאירי טלפון" נמחקות מיידית בלי לקבל התייחסות, אתה חייב לענין אותי).
אני מסתכנת, נעתרת לקפה לכל מי שהשיחה איתו היתה מספיק זורמת ונעימה (טיפשה), אבל לא מוכנה להסתתר מאחורי הסורגים של הכלוב.
לא כייף לי במחבוא.
אז מה אני מחפשת בעצם?
עכשיו כשהשאלה עומדת פה מולי ודורשת תשובה, אין לי ברירה אלא לאמץ את מוחי ולענות תשובה לענין.
אני נשלטת. מעצם המילה אני לא כזו כל עוד אין לי אדון שישלוט בי, אבל יש לי תנאים, יש לי בקשות ויש לי גבולות אדומים.
בעיקר יש לי ניסיון, אני מכירה את החומר, למדתי אותו כבר פעם והיה לי אדון מעולה למטרה זו.
אני צריכה (כן, אני מרשה לעצמי להגיד את זה, מה 'כפת לי?) אדון שכשאראה הודעה ממנו, בכל מדיה שהיא, הדופק שלי יעלה ל 400 ולחץ הדם שלי ישתולל, במקביל הרגליים שלי ירעדו, הלב לא יסכים להירגע והעיניים תסרבנה לקרוא את ההודעה מרוב פחד.
מצד שני, אני לא אוהבת הפתעות. כיסוי עיניים זה לא בשבילי, הצלפות וסימון זו לא כוס התה שלי וכאב מוגזם מדי יעלה לך ביוקר...
מה כן?
אתה בעיקר צריך להיות נחמד אלי, לשלוט לי במוח לפני שאתה שולט לי בגוף, לגרום לי להיות משועבדת אליך לא בגלל פחד אלא בשל אהבה.
אהבה היא מילת המפתח (איפה לכל הרוחות קראתי את זה?חחח). לא מענין אותי אם תתאהב בי או לא, אני חייבת להיות מאוהבת בך.
אני מאמינה שהזכות היחידה שיש לי במערכת בדסמית היא לבחור את השולט שלי. אני בוחרת בו. הוא חייב לעמוד בכל התנאים, לפעול נכון ולגרום לי לרצות לרצות (בקמץ) אותו. שולט בלי אגו, או בעצם בלי אגו איתי, מה שהוא עושה במקומות אחרים לא משנה לי.
אם הצלחת להגיע עד לפה בלי לפלוט קללה עסיסית ולצאת לקרוא בלוגים אחרים אני אגיד, נכון, אני בעייתית. לא נשלטת רגילה, אבל בתמורה תקבל נשלטת אמיתית, כזו שיש לה אינטיליגנציה, יש לה דעות משלה והיא לא חוששת להביע אותן, כזו שתאתגר אותך בכל יום ולא תשתעמם לרגע.
וגם נראית לא רע בכלל (אם אני יכולה להעיד על עצמי).
הכתוב לעיל לא מהווה הצעה כלשהי.
שבת שלום!
