סחלב

פעם, לפני המון שנים כתבתי: "כשקר בחוץ וקר בפנים, זה סימן שבודדים"

אבל כבר המון שנים שאני לא בודדה. למדתי להקיף את עצמי באנשים שאוהבים אותי, שמחזרים אחרי, שרוצים בקרבתי.

עכשיו, ממש בדקה הזאת עצמה, אני מרגישה בודדה.

אחרי כמה ימים שבהם הייתי מוקפת באנשים שמחים, באוכל טוב ובהרבה יין מעולה, אני לבד.

אני לא לבד פיזית. הקרובים אלי ביותר יודעים לזהות כל עננה אפורה שמרחפת מעלי ועלולה להעציב אותי ומונעים את זה מיד עוד בטרם התחלתי להתקדר.

אבל לא את זה אני מבקשת. ואם יורשה לי להשתמש במילה "צריכה", יש משהו אחר שאני צריכה. גדול יותר, כהה יותר, כזה שיגרום לי לא להרגיש את הבדידות שמבפנים, שיכאיב, ילחץ, ימעך ויחבר אותי אליו.