סחלב

נראה לי שאני צריכה להיות קצת ילדה רעה.

נדמה לי שאני חייבת לגרום לך לכעוס עלי.

אתה חסר לי פה, בעצמות. השיחות הליליות הארוכות שלנו, אז, עוד לפני הכל, חולפות לי עכשיו בראש בכבדות, כמו משאית עם מטען כבד של געגועים. ואני בכלל מתעבת נוסטלגיה, אבל איתך הכל שונה. חייב להיות שונה. כי זה אתה.

אז יכול להיות שאם אני אעצבן אותך ואוציא ממך את הרוצח שבך, אני ארגיש קצת יותר טוב עם עצמי. לא יקרה.

ולא, אני לא מתלוננת.

אני מכילה הכל, את העצב, את השינוי הגדול בחיים, את ההסתגלות העצומה. אני יודעת את מקומי ומנסה בכל הכח לשמור עליו. משתדלת לא להרעיד את היסודות היציבים שניסיתי לבנות. אמרתי שאני יכולה לחכות, לשנות את עצמי מקצה לקצה,

בשבילך. ויש לי מילה.