לפעמים, ההחלטות שלנו בחיים הם מי שאנחנו. הן אלה שבונות את הפאזל ומרכיבות את החלקים לשלם אחד.
לצערי, אני לא יכולה לטעון שכל החלטה שעשיתי בחיי היתה נכונה, בדיעבד היו כמה אומללות לחלוטין ועל החלטה גורלית אחת אני מצרה ושמחה גם יחד, לא ידעתי אז שאותה החלטה בעצם תביא אותי אליך.
התעוררתי הלילה עמוסת רגשות, אקדח טעון געגועים (כמו שאמר מישהו מוכשר ממני), יריתי משפטים שלמים, מדויקים, אליך. לא שמעת, וטוב שלא שמעת. יש דברים שהנפש שלי עוד לא מוכנה אליהם. יש משפטים שהגוף שלי מצהיר אבל הפה שלי שותק אותם. בינתיים.
התמונה הזו שלך ששתולה אצלי במוח כבר לפני שנים רבות, מהדהדת לי בראש. הזכרון כבר הקהה את הפינות, הדמיון כבר קיבע שם פרטים שלא קרו במציאות אלא רק אצלי בראש ואפשר להגיד שהתמונה המשופצת עדיפה על המציאות, בעיקר כשעכשיו אני מכירה את המציאות ומתענגת על כל רגע.
חתול גדול שלי (שמת לב על התעוזה להגיד "שלי"?), אחת ההחלטות הכי מוצלחות בחיי היתה להניח בידיך הגדולות את המושכות. מאותו הרגע, כל ההחלטות הן שלך.