סחלב

פעם, לפני שנים, כתבתי: "כשקר בחוץ וקר בפנים, זה סימן שבודדים".
קר לי.
עדיין.
מוקפת בבני משפחה, בחברים טובים, במחזרים שטרם התייאשו וגם בכמה אנשי סוד מעולים שהחיבוק העז שלהם אמור היה להוסיף לי קצת חום,
בכל זאת הקור משתלט עלי.
עדיין.
מנסה להתנער, כמו כלבה קטנה שמנערת את הפרווה המבריקה, מנסה להעיף את כדורי הקור הקטנים, אלה שמתעקשים להיצמד לעור, אלה שמקפיאים את הדם. לשווא.

אז הרמתי כוס יין לחיי, מרלו, בטח שמרלו, והרגשתי את כדור השלג מחליק לאיטו בגרוני, השתעלתי בקול אבל הכדור הקפוא נשאר שם, משתלט לאיטו על כל פיסת גוף נואשת.

סיימנו את ערב עודף המשפחתיות הזה בקפה מול הים. גם הגלים הלוחשים לא הצליחו לגרום לי להרגיש טוב יותר, יכול להיות שהים היה מקולקל הערב?
קר.
עדיין.