סחלב

לבד.
מילה כל כך קטנה אבל היא כל העולם שלי עכשיו.
לבד.
מוקפת חברים ומשפחה ובכל זאת מרגישה נטושה.
חור שנפער אצלי בחזה ושואב לתוכו את כל השברים, פיסות האושר נראות רחוקות כל כך.
אתה רחוק כל כך.
היית לזמן קצר, עפעוף של אישון וכבר אינך ואני לא מצליחה להחליט מה היה טוב יותר: איתך ובכל זאת לבד, או בלעדייך ולבד.
ימים מלאים וגדושים, עשייה רבה, אבל בכל נשימה חסרונך מורגש, הריאות שלי לא מצליחות לשבוע מחמצן, אתה חסר שם.
אכזריות הניתוק, ואני כמו פרפר, נמשכת לאש המאיימת לכלות אותי, לשרוף את הכנפיים הקטנות שלי בחום שלך, שכבר רחוק ממני אבל עדיין בוער.

לבד.

כי לא יכול להיות שם אחר מלבדייך.