סחלב

בחתונה של חברה מהעבודה. פתאום הודעה: מגיע עוד חמש דקות, תחכי בחוץ.
אין לי ממש הסברים לסיבה שאני חייבת לצאת ממש עכשיו מהאולם אבל יוצאת.
קור אימים, אני בשמלה דקיקה עומדת בסמטה ביפו, העוברים ושבים בחוץ מסתכלים עלי במבטי רחמים. המכונית שלו עוצרת לידי, הוא פותח את הדלת אבל לא מזמין אותי להיכנס, אני מרגישה את החום שיוצא מתוך המכונית וקצת נרעדת כשהיד שלו מתחילה לטפס במעלה הירך שלי, מלטפת ורכה. בגסות הוא קורע את הגרביון כדי להגיע לעור.
עוצמת עיניים, מנסה להתרכז בעונג המתפשט בי כשהאצבעות שלו חודרות אותי, בהתחלה בעדינות שמתחלפת במהירות בכאב, הוא לא עוצר גם כשאני נאנקת, יד אחת שלו על ההגה ואצבעות היד השניה מתעמקות בי, כואב אבל מהנה, הרגליים שלי רועדות, בזוית העין אני קולטת זוג שרצה לעבור אבל חצה את הכביש כדי לא להכנס למרחב שלנו, הוא לא מפסיק, הרטיבות שבי עוזרת לו, אני כבר לא רואה כלום, מפקירה את עצמי למגע שלו, הוא לרגע מפסיק את התנועה ובאצבע ואגודל חופן את הדגדגן שלי, האדוה המענגת מתחלפת באורגזמה מטורפת ואין לי ברירה אלא להישען עם הידיים על גג המכונית, רק כדי לשמור על שיווי המשקל ולא ליפול.
היד שלו נעלמת, אני זזה מעט אחורה, אולי עכשיו אקבל הזמנה להכנס לאוטו למרות שממש חם לי עכשיו, אבל הוא סוגר את הדלת ונוסע משם.
אני מסתכלת על האורות המתרחקים, אוספת במעט הכוחות שנשארו בי את עצמי, מסדרת את השיער שהתפרע ברוח ומדדה חזרה לאולם.
ורק אז שמתי לב שהוא לא הוציא מילה מפיו.