המפלצת שם, והכלבה חייבת להאכיל אותה, אסור שהיא תתאמץ, אסור לתת לה לחכות ובהחלט אסור להשאיר אותה רעבה.
מפלצת רעבה היא מפלצת מסוכנת.
מתפשטת לאט, הסדינים הקרים מתחממים למגע גופי, קצת רועדת למרות שהחדר מחומם, הפחד, חוסר הניסיון והפחת שאני חווה אותו בודאי יעיבו על הביצוע, אבל... המפלצת רעבה.
נשכבת על הצד, הפלאג הורוד הקטן בידי. אני מלקקת אותו בלשון רטובה, מנסה להחדיר בו לחות כדי שהוא יחדיר בי כמה שפחות כאב.
היד שלי רוטטת כשאני מנסה להחדיר אותו לחור הקטן מדי בישבני (סליחה! בסדר, תחת) קצת לחץ והראש נכנס, טוב, הוא קטן יותר ומעוגל... נושכת שפתיים כשאותות הכאב נשלחים משם ישירות למוח שלי שמוחה בכל תוקף ומנסה לתת הוראות מבולבלות ליד שלי שהיא לא במקום הנכון, יש חור אחר שמשם האותות הם מענגים ולא כואבים!
אבל ההוראות של המפלצת יותר מפחידים ומנטרלים את הראש, עוד לחיצה וכמעט הכל בפנים, רק קצה קטן וורדרד מציץ החוצה.
אנחה... עדיין של כאב, ומחשבה חדה ומהירה חותכת כסכין את ההוויה שלי - איך לעזאזל מצלמים עכשיו תמונה????
התפתלות איומה, סידורים תוך כדי געגוע לשמות שהמאסטר מחולל בגופי, הרבה רצון ועוד יותר חשש, והתמונה צולמה.
עכשיו, יושבת על קצה המיטה, עדיין מעורטלת לחלוטין ומחכה לאישור.