סחלב

חושך, הקור כמעט מפורר את העצמות לאבקה
גררת אותי מהבית החם, בערב שבת, כמעט בכח, כמה מניפולציות רגשיות ועזבתי הכל.
אז עכשיו אנחנו עומדים מול הגלים, הים השחור משתרע ממול כאילו מתריס בנו,
החול, שבדרך כלל מפנק ומערסל, מאיים לקרוע את כפות רגלי כמו רסיסים חדים של קרח.
ואתה לידי, מנסה לשוא למנוע ממני לאבד את מעלות החום המעטות שעוד נשארו בי, מנסה למנוע ממני להירטב ומשתדל לעטוף אותי בשמיכה שהבאת עימך.
ואני אוהבת את ההשתדלות שלך, מתפנקת על היחס ולא מרפה מהחברות בינינו.
אבל אתה זה לא הוא.
אז תיקח אותי עכשיו למקום חם יותר, תניח בפני הפוך קטן עם הרבה קצף ותתן לי לשתוק מולך.