סחלב

אני צריכה לכבד אותך.
זה שם המשחק. כבוד. ואתה זה שעליו מוטלת המשימה לגרום לזה לקרות.
בלי שאכבד אותך, גם אם אפשק הכי רחב שאני יכולה את הירכיים, אשפיל את מבטי ואתחנן "זיין אותי, תכאיב לי" בקול רוטט, עדיין לא תוכל לקרוא לעצמך "אדוני".
אתה יכול לנסות להשפיל אותי, להפשיט אותי עד לעצמות, להוריד אותי לרצפה ולבעול את חור התחת שלי בחוסר התחשבות ניכר, בלי הכבוד הזה שעלי לחוש כלפיך, אתה סתם גבר שאני מתענגת עליו וממנו.
עדיין לא תוכל לשלוט בנשמתי.
אני טוטאלית, אני מסתובבת פה מספיק שנים בכדי להכיר את עצמי, להכיר את העולם הזה, להכיר את אלה ששוהים בו.
מצד שני, אני חשדנית לעזאזל. כל מילה שלך תיבחן לפני ולפנים, כל פעולה שלך תנותח אצלי בראש, ההשוואות שאני עושה בינך לבין אחרים הן אכזריות, אבל הן לטובתך.
תהיה ישר איתי. אני מתקשה לסלוח על שקרים או חצאי אמיתות. תהיה שקוף, במה שאתה בוחר לספר לי ובעיקר במה שאתה בוחר שלא.
הביצה היא קטנה ומסואבת, תשתדל לא להתלכלך כדי שהלכלוך לא יעבור אלי. אני נקייה, מאישומים, מהטרדות, מטינופת.
עשר שנים, שני שולטים בסך הכל. רזומה מרשים, לא? לא כל אחד מורשה לחדור למגרש הבית שלי.
אז כבוד. זה הנושא.
באמת לא משנה לי איך תעשה את זה. כל דרך שתבחר בה טובה עבורי. אני מתעניינת רק בתוצאה, בשורה התחתונה, במה שאני אחוש כלפיך.
אני רוצה להעמיד אותך על פודיום ולסגוד לך.

כשזה יקרה, יהיו בידייך לא רק הגוף שלי, אלא תחזיק בידיך את המוח שלי, ואז תשלוט בי באמת.