מצאתי את עצמי הבוקר נסחפת.
לא בין הגלים אלא בפוסטים כועסים / כואבים, מגיבה בדרכי העדינה ובורחת לפני שיתנפלו עלי.
לפני שאתחיל בנאום, להלן כמה בקשות קטנות:
1. נא לא להיעלב. מי שמרגיש עצמו נעלב מוזמן לא לקרוא אותי יותר לעולם (עונש מספיק טוב עבורי).
2. נא זכרו - זו דעתי בלבד, לא מתיימרת ללמד או לקבוע עובדות (בשביל זה יש אותו, הוא האוטוריטה) סוגריים נוספים (אני עוד לא שלו, אני עדיין בהמתנה).
3. מי שסוף סעיף 2 הכעיס אותה, מוזמנת, בכל הכבוד לקרוא שוב את סעיף 1.
4. הכותבת השתדלה לתבל את הפוסט בהומור למרות שהיא לוקחת ברצינות תהומית את כל הנושא.
אז ככה.
לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל בהחלט יודעת כמה דברים על העולם הזה. היה לי הכבוד והעונג ללמוד משניים, כן, בסך הכל שניים ב-11 שנים. למדתי מהם על איך העולם הזה ראוי שיפעל ולמדתי הרבה יותר על איך רצוי שלא יפעל. אני עדיין לומדת, בדרך הקשה, עיין ערך: עדיין ממתינה...
אז אני נשלטת. והמשפט הבא יכעיס כאן רבים (רבות): הזכות היחידה שלי היא לבחור בשולט.
זכות יחידה.
ללא תנאים, ללא דרישות ובודאי ללא שיוויון זכויות.
לעומת זאת, השולט שבו בחרתי "זכה" בחובות אין ספור. האחריות שהוא העמיס על עצמו היא עצומה. הוא חייב לדאוג לנפש שלי בדיוק כמו לגוף שלי.
כאמור, אחריות גדולה, ועל הנשלטת לשתף פעולה על מנת שלא להיפגע או להיפצע.
תבדקי טוב מי עומד מולך, מי יתפוס אותך כשתפלי לאחור בעצימת עיניים, לפני שאת בוחרת ותבדקי עוד יותר טוב האם את נשלטת או "שולטת מלמטה" (שזה לא חיסרון, אבל רצוי לדעת מראש).
תקראי פוסטים עתיקים, כאלה שנכתבו על ידי כלוביסטים שהלכו לעולם שכולו טוב (או סתם נטשו בגלל שהחיים הובילו אותם למקומות אחרים). אני לא אומרת שכולם בהכרח צדקו אבל אפשר ללמוד מהם המון.
סוף נאום. יש לי עוד מיליון דברים להגיד אבל אני מרגישה שהוא מתחיל להשתעמם, והוא הרי חשוב יותר מכולם.
מזכירה שנית: זו דעתי בלבד, ואני הרי הכי צודקת... סתאאאם, בדיחה, תרגעו.
