לפני 7 שנים. 5 באוגוסט 2017 בשעה 9:38
אני סחלב ואני מכורה.
רק הבוקר הגעתי להבנה לגבי הדרך שבה אני מתנהלת בעולם הזה שבו אני נקראית נשלטת.
תחושת האדרנלין הקפוא שמתפשט לי בחזה, הרעד ברגליים והרגשת הציפייה הנוראית, הקוקטייל הזה הוא הרעל שמאכיל את נשמתי.
דלי מלא וגדוש בכל טוב מוגש לי על ידו כל פעם, ובכל פעם אני בועטת בדלי, בדיוק ליד תעלת שופכין שממנה אין דרך חזרה ואז, כשאני על ארבע, כולי חרטה אמיתית וכנה על מה שעוללתי, מגישה לו את הדלי אחוז בין שפתיי, כמו כלבה מיוחמת, רטובה ורועדת, ומתחננת שימלא אותו בחזרה ותוך כדי זה גם ימלא את חור התחת שלי בעצמו.
ואחר כך אני מצפה שיסלח לי?
