סחלב

אני נכנסת רק כדי לקרוא אותו, מזפזפת כמו דבורה הומיה, מחפשת את הדבש הצהוב שלו.
פעם הייתי מתאכזבת, מחפשת איזכור למה שיש בינינו, למה שהיה בינינו.
אי אפשר להבין אותו, רק הוא מכיר את פתרון החידות שלו, ואם תישאל - תקבל נביחה חדה וסירוב.
אני כותבת בשבילו, עליו, עבורו. מודעת לעובדה הנוראה שהוא לא מציץ לי מעבר לכתף, עיניו כבר לא שוזפות את מילותיי, אני לא מעניינת, עבר זמני.
אני חופשייה ואני מתעבת את זה, מחפשת את הכלוב שלי בכל עובר אורח, מגלה במשפט וחצי שזה לא הוא ולא דומה לו.
אז אני מרחיקה מעלי ביד הפוכה כל מי שמנסה להתקרב, מחייכת בתמימות וממשיכה הלאה, מתרחקת לתוך אפילת הלילה ונעלמת.
מנסה להתעלם מהמחשבה על היד הגסה שלו שתשלוף אותי לאור, שתשיב אותי לחיים ותעלה אותי לדרגת "הוד רוממותה הזונה שלו" (כי רק בדרגה גבוהה כזו אני ראויה לו).
שנה טובה שתהיה לנו, שנה טובה יותר מקודמתה, שנה של בחירות אחרות, שנה שתיבחר בי.