סחלב

כשהזין שלך חודר את הקירות העקשניים של חור התחת שלי (רק בגלל שאתה עקשן יותר) ואני זועקת את נשמתי לאלוהים בקולי קולות בלי להתחשב בשכנים שמצותתים מאחורי קירות דקים מדי
אני לא באמת מדברת עם אלוהים.
האלוהים שלי איכזב אותי בזמן האחרון, ולא בגלל שלא חש לעזרתי כשמילאת אותי בנוזלייך (כן, שמתי לב לזה שאתה לא מפספס אף טיפה, הכל שם, בחור ההדוק כל כך שנכנע לך שוב ושוב, כאילו שיש לו ברירה כשהמפלצת האדירה הזו שאני קוראת לה "מאסטר" דורשת את נתח הבשר שלה)
ובהחלט לא בגלל שלא נשמע לבקשתי הממולמלת לרכך את נשמתך (רק בגלל שאתה רך כמו ציפור עדינה והלב הגדול שלך שקול בזהב)
לא, האלוהים שלי איכזב אותי.
ועכשיו, למרות זאת ולמרות הכאב הגדול שפושה באבריי ולידיים שלך אין כל קשר לכאב הזה (לצערי) אני רטובה כמו חתולה מיוחמת, מייללת אליך, מייחלת אליך.
מתוך הצער הגדול הזה נובעת תובנה (אולי קצת אומללה) שאני מוכנה בחפץ לב להחליף את הכאב הזה בכאב אחר.
אני רעבה אליך.
נכון, פואטיקה
נכון, אתה מעדיף חספוס
נכון, אני זקוקה לך אלפי מונים ממה שאתה זקוק לי
אז אני כבר לא יהירה יותר, אני נמוכה יותר מהמחצלת שעליה כרעתי בתנוחה הנוחה לך, כדי שאצליח להשביע את החתול הגדול הזה.
ונכון, אני צריכה את העונג שאתה מעניק לכל תא בגופי כדי להמשיך ולהחזיק את הראש מעל המים.