סחלב

אני לא ממש שייכת לפה.

אני שייכת לו.

אני לא נשלטת רגילה.

אני הנשלטת שלו.

הוא כבר מכיר, יודע

מסייר על ובתוך הגוף שלי

מרגיש את סף הכאב שלי.

הידיים הגדולות שלו 

מכאיבות לי בדיוק במידה הדרושה לי,

מסעירות את הגוף ואת הנפש

לפעמים מרמזות על העתיד לבוא

אבל לרוב מפתיעות.

בכל נשימה בחזה אני שואפת לחזור לרגע הבתולי ההוא, לאורגזמה האנאלית הראשונה, 

לאותה שאגה חתולית,

לפרכוס הגוף שכורע תחת משקלו.

והיום, אפילו יותר מתמיד.

האם הוא מבין את זה?