אני מתפשטת לאט, מסירה מעל הראש את השמלה הדקה, מקלפת מעלי את החזיה מניחה לרעד הקל להזקיף לי את הפטמות, מרחפת מעליהן באצבעות קלילות, רכות, מרגישה את הטיפות שמרטיבות לי את פנים הירכיים.
עוצמת עיניים ובחטף הדמות שלו עולה מול פני, העור שלי מתלונן על חוסר המגע המחוספס שלו, ללא מענה.
אני נכנסת למקלחת, באוטומט הרגליים שלי מתרחקות זו מזו בציפייה. אני מפרקת את ידית המקלחת ומשאירה את הצינור חשוף, זרם המים החמים מתכוונן ישירות אל משולש העינוגים, גורם לרעד המוכר לטפס משם ישירות למרכז ההנאה אצלי במוח ובחזרה לדגדגן שכבר נפוח מציפייה.
הפלאג הורוד כבר מוכן להכנס לפעולה, אני רוכנת מעט קדימה, לא שוכחת להמשיך ולכוון את המים לכפתור שממשיך לתפוח ולרטוט בין רגליי, אני מקרבת את הפלאג לחור האחורי שלי, נושמת נשימה ארוכה ועמוקה ודוחפת את הפלאג עמוק... בעצם, רק נדמה לי שזה עמוק, אני אפילו לא בחצי הדרך פנימה,
אני משחררת את האויר באיטיות מחניקה, מרפה שרירים ותוקעת אותו שוב בכח.
התחושה המופלאה הזו של כאב חודר ועמוק מצד אחד ועונג מופלא מהצד השני כמעט ומפילים אותי על אריחי הרצפה, כן.... האדווה המרעידה שתחילתה עוטפת את הדגדגן ועולה בעיגולים גדולים לאורך כל הגוף שלי, הופכת לרעד ארוך ומשחרר שמעיף אותי לשמים באורות של זיקוקים צבעוניים שמסרבים לכבות, כל העולם שלי מרחף מעלי ואדוות העונג מציפה אותי.
מאסטר, אני מכינה את עצמי לכבודך, יודעת מהי הדרך, מבינה את הציפיות.