לפני 7 שנים. 20 בנובמבר 2017 בשעה 6:47
פה אמור היה להיות פוסט אחר, מאבק נפשי ארור מלופף בחרטות אינסופיות, ניסיונות להסברים (בעיקר ניסיונות לשכנע את עצמי) ואינספור תירוצים שממילא לא מעניינים אותך ונכון לעכשיו, עדיין, אתה הסיבה שלי לכתוב.
אני בוחרת הבוקר בשביל עם הפרחים הורודים, אני אופטימית (ואולי זו רק ההשפעה של המשקפיים הורודים שבחרתי להרכיב) ואני מסתכלת על האופק והפעם אני יכולה לראות את הנוף שמביט בי בחזרה.