סחלב

אני אוהבת חורף.
לא, זה לא פוסט על מזג האוויר, זה עלי.
בואו נתמקד בי הבוקר, לפני שאני מורידה כרית אחת מהערימה וחוזרת לנימנום הבוקר הרגיל שלי, כשאני כבר לבד במיטה, כשהשמיכה מלטפת לי את הגוף והפטמות מזדקרות לנגדה בחזרה, נימנום כזה שמוביל לחלומות אירוטיים מתוקים יותר וגם קצת פחות.
הנה, כרית אחת כבר זרוקה על הרצפה והשפעת השמיכה הפרוותית מתחילה לפעול.
הבוקר התחיל החורף עבורי.

עבורי, כי גשם ושמים אפורים הם כוס התה שלי, שנלגמה כבר ועומדת על שולחן הצד קרה ומוזנחת. בחורף אני פורחת, אז יש הסבר לתחושת העגמימות שמשתלטת עלי עכשיו?
מתחרטת, בטח שמתחרטת, אבל כדור הפרווה הוורוד שהושלך הבוקר למגרש שלו שוכב עכשיו על רצפת האספלט הקרה, סופג מי גשם מטונפים ואם יד החלטית לא תרים אותו הוא יהפוך לכדור צמרירי עצוב ורטוב.
והרי ידוע שהוא מעדיף חפצים יותר חדים ופחות וורודים.