סחלב

אסימון
שנפל ברעש מצלצל על ריצפת החדר הקרה.
בעצם, הצטלצל לו בין האוזניים שלי וגרם לסינופסות להפעיל גל של תובנה משל היה גל צונאמי עצום באיצטדיון כדורגל.

הוא כתב: (ו"הוא" אחד מאלה שאני עוקבת אחרי הפוסטים שלהם פשוט כי הוא חכם, וזו ההוכחה):
"ואת יכולה לרוץ בבטחון כי אני שומר. אני רשת הבטחון שלך. ואני תמיד אתן לך חופש מוחלט וזה יבלבל אותך. יקשור."

וזה מה שאני רוצה. כמו ילדה בחנות ממתקים שמצביעה על חטיף המרציפן מצופה שוקולד מריר, זה בדיוק!
ביטחון, שמירה, חופש.
רק ככה אני ארגיש שייכת, קשורה בכבלים עבים ושורטים, ואהנה מכל רגע.