סחלב

תמיד אני שומרת אותו לסוף.
מדפדפת, קוראת, לעיתים רחוקות מגיבה.
הוא אחרון.
הנשימה שלי מעט מתקצרת כשהדף נפתח ולעיניי ניגלות התמונות, האותיות מרצדות ואני חייבת לאסוף את כל הקשב שלי כדי להבין מה כתוב שם אבל זה לא באמת משנה.
איברים זקורים חודרים לעומק חור תחת אחורי הדוק וצפוף, הפנים מתעוותות בכאב או נינוחות מהנאה, הידיים נשלחות ופוערות עוד, רק מבקשות עוד. התנוחות משתנות, פעם מלמעלה, פעם מלמטה
גם אני מבקשת, עוד.
זוכרת את הכאב, מודעת בהחלט להרגשת הכניעה, המהפך לכלום, הירידה הכי תלולה שמובילה ישירות לרקיעי אורגזמה מופלאים.
ממתינה. להיות הכי למטה, לידך.