סחלב

הוא חסר לי.

כל תא בגוף שלי מתגעגע אליו הלילה,

והחוסר שלו מכאיב.

מכאיב הרבה יותר מכאב מרפא, מכאב מענג

כמו כאבי פנטום מאיבר שחסר,

שנלקח ממני.

הוא זה שלימד אותי שיש אורגזמות מכל מיני סוגים, כאלו שלא הכרתי לפניו ושחסמתי כשהוא נעדר.

אני רוצה, כל כך רוצה, אבל יש מחסום באמצע השביל שלי, מחסום שהוא מטפח בכל שיחה, מגביה עוד יותר ואפילו העקבים שלי לא עוזרים עכשיו.

הוא החליט שלא, ואני מבינה. אני לא מתאימה יותר לחיים שלו, אף פעם לא התאמתי אבל בעבר הוא היה מוכן לנסות, להחזיר אותי בכל פעם שמרדתי והלכתי.

הפעם לא.

וזה כואב.