סחלב

ובשורה התחתונה: אני מסכימה.

אז אני קוראת אותך שוב, ושוב
ופתאום מתגלה עובדה חדשה
ותגלית שלא היתה שם קודם
ומחמאה שהתחבאה לה בתוך משפט לא ממש מסובך.
ואני מבינה את הצורך, והמקום
ואני קולטת את הרעיון
ואני יודעת שהדלת הזו שנסגרת מאחורי שנינו היא אותה הדלת שדרכה אני בורחת שוב ושוב.
ואני מבקשת, מתחננת על נפשי המיוסרת, תשאיר בשבילי חריץ בדלת הזו, שאוכל לעבור בו.
הפחד הוא הרי אותו פחד
ההתמסרות, הרצון להימסר
הרגשות,
הנתינה הזו שהיתה בלתי אפשרית בעבר
חיה עכשיו
נוהמת, מזדקפת על רגליה
מסתכלת לך בעיניים ואומרת:
אני פה, במרחק אמה
רק תושיט יד ותיקח. זה שלך.