ערב, הבית ריק, מנצלת הזדמנות להתפנק, מתפשטת ונשכבת על המיטה עם הזין הורוד הרוטט שלי, נועצת אותו ביד בטוחה ומפנטזת:
חושבת עליו, הדומיננטי שלי, זה שלימד אותי שכאב והנאה שלובים יחד, שכשהוא שוטח את הגוף שלי על הרצפה, הנשמה שלי מרחפת מלמעלה, גבוהה אפילו יותר ממנו, והוא מרשה.
הוא הרי יודע שהאורגזמה שלי מתחילה בראש, ברור לו שאם הוא לא יזיין לי את המוח, שום דבר לא יפתח את הרגליים שלי.
בפעם הראשונה שראיתי אותו הייתי כולי התנשפויות היפר וינטלציה, חום בלתי מוסבר ורטיבות שופעת נוטפת על פנים הירכיים שלי, ולא, זו לא היתה שפעת, זו היתה תגובה נורמלית לעמוד בפתח הבית שלו כשרק מעיל דק עוטף אותי ולאחר שנהג המונית שהביא אותי אליו זכה לראות אותי מתפשטת מחזיה ותחתונים במושב האחורי שלו.
עדיין זוכרת את הכאב המעקצץ שהיד שלו העניקה לטוסיק המאדים שלי, שלא הבין בהתחלה מה קורה לו אבל אחרי כמה פעמים התחיל לדרוש את הכאב המענג הזה.
זוכרת את המבטים שלו עלי, דוקרים ופוצעים וחודרים לכל פינה, גם לזו שנורא התאמצתי להסתיר.
ואז, בדיוק ברגע שהרוטט הורוד מתחיל להעלות אדוות בגופי, אני נזכרת בפסים האדומים שהשוט סוסים שלי השאיר, ממש לפני כמה ימים, על פלחי הישבן שלו, בהתפתלויות המוזרות של הגוף על המיטה בידיים ורגליים קשורות, אחרי שעטפתי אותו כאילו היה מתנה יקרה שהונחה אצלי בידיים וככל שהעמקתי בעטיפה ככה הוא התקשה יותר והזדקר למולי.
אז עוד לא ממש ידעתי מה לעשות איתו, ניסיתי לחקור מה מוליך אותו ובמקביל מה מוליך אותי, מצד אחד קשיחות, כאב ואובדן שליטה ומהצד השני רכות מלטפת, מגע עור בעור ועדינות.
עוד לא החלטתי איזה מבין הזכרונות הביא אותי לאורגזמה המסעירה יותר, אבל ממשיכה לבדוק...