ואז הוא שאל אם אני תמיד סומכת על האינטואיציה שלי.
עניתי שכן, תמיד, כשבלב אני יודעת בבטחון מלא שאינטואיציה זה הדבר הכי מטומטם שיש, בטח בקהילה הזו. גברים עם בטחון עצמי תמיד דגדגו לי בין הרגליים אפילו כשהיישרתי מבט קר לתוך עינייהם, מבט שהבהיר להם מי הבוס. הצלחתי להבהיל כמה שברחו לתוך אפילת הצהרים.
חחח... בוס, כשבעצם השאיפה הכי גדולה שלי היא שהוא יסתובב לי את היד מאחורי הגב בלפיתה חזקה, יפיל אותי על המזרון ויחדור לתוכי בפראות. חדירה כזו שתכאיב לי בדרך הכי מענגת שיש. שאחוש שהוא משתמש בי, אבל בו בעת גם חושב עלי.
אז אני לא אימפולסבית ואני בטח לא טיפשה, הכל אצלי מחושב מראש וצפוי לחלוטין ואני מתעבת את זה. רוצה להיות מופתעת, רוצה לדעת מראש מה הציפיות שלו ממני, אבל לא רוצה לדעת מה המהלך הבא שלו.
בינתיים זה מצליח לו.
אז יכול להיות שהוא בעצם המתנה שלי לשנה החדשה?