סחלב

הליכה בפארק ב 23:00 בלילה נשמעה רעיון מפתה לפתוח את סוף השבוע, אבל הניצנוץ של הפיתוי קצת התעמעם לנוכח השטחים החשוכים והריקים שהקיפו אותי ורק האדוות המוארות שעלו מהאגם שברו קצת את החשיכה ואת הפחד שהתגנב ללבי.

אז הגברתי מהירות ואת הווליום של הספוטיפיי באוזניים רק כדי לגלות שמישהו מגביר מהירות מאחורי.

כמעט ילד, צעיר ממני אבל זו לא חוכמה, בשתי אצבעות הוא מסמן לי שיש לו כוונה לצעוד לידי. היד שלו עצרה אותי מלשלוף את האוזניות ולשאול אותו מה לכל הרוחות הוא חושב לעצמו. הוא מחייך ומתאים את צעדיו אלי.

אנחנו משלימים שלושה סיבובים של צעירה מהירה (בשבילי, אני בהחלט שמתי לב שהוא משתדל להאט כדי לא להתרחק) וכמו בכל פעם, אני ניגשת לספסל שניצב ממש על שפת האגם, שולפת מהחזיה סיגריה ומצית עטופים בניילון נצמד, מציתה,  שואפת עמוק ומציעה לו. הוא מסרב.

אנחנו יושבים ומביטים בתנועות האיטיות של האגם שמעסה את הדפנות הכהים ואני תוהה לעצמי כשאני מזהה שהשיר שמתנגן לי עכשיו באוזניים הוא Is it a dream של קלאסיקס נובו. 

שיהיה סופ"ש מדהים.