בוקר. חג היום, אני מתעוררת, הוא כבר מוכן ומזומן, לרגליי, כנוע.
"צמא?" אני שואלת, הוא מהנהן ראשו בשקיקה.
"בוא, תשאב את הפיפי שלי מהכוס" אני עונה.
הוא שמח.
אני מרגישה שתכף מתפוצצת, "שתית הבוקר?" אני שואלת.
"לא מלכתי" הוא משיב, "חיכיתי שתשקי אותי"
אני שמחה.
הוא פותח את הכוס שלי באצבעות, דוחף אצבע, שתיים, שלוש...
"תפתח את הפה" אני מצווה עליו, הוא עושה מה שאני אומרת.
"תשאב את השתן החוצה" הוא שואב ואני משתינה.
משתינה לו בתוך הפה, שתן חם, נוזל ומיימי,
הוא בולע הכל, לא מפספס אף טיפה.
אני מרוצה.
"בוא עבד טוב" אני אומרת.
הוא נכנס למיטה, שוכב לידי ומצפה.
אני מלטפת אותו בראש, נותנת לו לנוח על הציצי שלי,
הוא שמח.
"מגיע לך פרס" אני אומרת.
"תודה מלכתי" הוא משיב בשמחה.
"תינק מהציצי שלי" והוא יונק, שמח, מאושר על הפרס שנפל בחלקו.
הוא מרוגש, "תודה מלכתי" ואני מחייכת אליו ומלטפת את ראשו.
