ערב. חוזרת הביתה. הוא מחכה לי, כנוע. אני מלטפת את פניו לשלום,
"אני חייבת לכתוב קצת היום" אני אומרת. הוא מהנהן.
מתקלחת מהר ומתיישבת בפינת כתיבה שלי, השולחן רחב ידיים והוא יושב מתחתיו.
אני כותבת, מילה ועוד מילה, משפט, פיסקה.
הוא שולח ידיים לכוס שלי, מלטף. אני מחסירה פעימה, הודפת אותו ממני עם הרגליים,
הוא מחזיק ברגל שלי ומלקק את האצבעות, אני מתקשה להתרכז,
הודפת אותו שוב.
הוא שקט לרגע, אני כותבת עוד מילה, משפט, פיסקה ושוב הוא שולח ידיים לכוס שלי
"רק לרגע המלכה" הוא מבקש ואני דוחפת אותו עם הרגל.
חוזרת לכתוב, לא יכולה להתרכז, חושבת עליו שם מתחתיי, מצפה, עורג, משתוקק....
אני מזיזה את התחתון שלי הצידה הוא שמח, מתקרב עם הלשון ומלקק אותי, מוצץ, מענג, נושם במהירות, מרוגש....
אני חייבת לסיים לכתוב, דוחפת אותו שוב עם הרגל.
הוא שקט, מחכה, מקווה לחזור למקום שהוא כל כך אוהב.
אני מרימה את הרגליים על הכיסא ומזיזה שוב את התחתונים הצידה, הוא מגיע במהירות, מוכן, תמיד.
הוא מעביר את הלשון שלו על הכוס שלי, לשון חמה, רטובה וטובה
"עבד טוב" אני לוחשת והוא מתעודד וממשיך ללקק במרץ, מהר, חזק, בסיבובים, מתמקד על הדגדגן שלי,
אני תכף גומרת, אני מחזיקה לו את הראש חזק על הדגדגן שלי והוא מלקק ומלקק ומלקק.....
אני מתפוצצת, ישר בתוך הפה שלו, הוא מאט את הקצב, מלקק הכל, עוזר לי להירגע.
אני מרגישה שהוא זקוק לי ואני? אני זקוקה לו לא פחות.
הוא חוזר לפינה מתחת לשולחן.
עכשיו אני יכולה לסיים לכתוב.
