pointless end.

לפעמיים חולפת במוחי מחשבה,

איך זה להיות  -איתך- 

אתה תמיד איתי,

אבל לא איתי , תמיד מין חלוקה מחייבת.

הולכת לישון כל יום, משתעשעת במחשבה  שאתה ליידי, מיידי פעם זה קורה. 

עוצמת עיניים ומרגישה את המגע שלך, את החיוך.

 מין אנרגיה לא מוסברת.

מעניין אותי איך זה לא לצפות בכיליון עיניים ל"אולי" היום, לליליה.

ללראות אותך אותך בבוקר מתעורר, להכין את הקפה הקבוע,להתפנות ללו"ז היומי, להתלהב מהדברים הקטנים ,מהפשטות.

- מין ערבוב של הרבה דברים, מחשבות, תחושות וחלומות בהקיץ.